<h1>האורה לרש"י ח"ב סימן א'</h1>
<h2>דף פב.</h2>
ומכל מקום צריך סמוך לטבילה ללבן ולרחוץ את עצמה בחמין ולשרות שערתה ולחופפן, כדאמרינן בפרק אחרון דנדה, דבעינן סמוך לחפיפה טבילה, לפי שלא יהא דבר חוצץ על בשרה, שאפילו חבורה קטנה חוצצת, כדאמרינן התם [ס"ז ע"א] הני רבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי משום דאכתי הוו לחין, מכאן ואילך חייצי משום דהוו יבישין, ואמטו להכי צריכה חפיפה בחמין, לשרות בהן כל בשרה, ואיכא למישמע דחפיפה בגוף הוא, דאמרינן טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ, אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול, ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, ואיכא דאמרי אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול, ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, והלכה כאיכא דאמרי בכל מקום והכי קיימא לן. ומדקאמר נמצא לה דבר חוצץ בהדי חפיפה אלמא דחפיפה בגוף הוא, דאי בראש מאי שנא חציצה דנקט גבי הראש טפי משאר הגוף. אלא שמע מינה דבגוף, ויש שטוענין באותה חפיפה ואומרין דהא דבעינן סמוך לחפיפה טבילה חופפת ראשה קאמר כאותה חפיפה שמוצאין בראש. דאמרינן גבי נזיר [ביצה ל"ה ע"ב] לא יחוף שערו באדמה, ואמרינן שחפיפה זו בראש הוא ולא מצרכו סמוך לחפיפה טבילה בגוף. אבל על שפת הים מצריכין חפיפת הראש, ויש להשיב על דבריהם, שהרי כמה חפיפות מצינו בגוף, כדאמרינן [שבת ק"כ ע"ב] מי שיש שם על בשרו הרי זה לא יחוף ולא יסוך בשמן, ואמרינן [כתובות י"ז ע"ב] האי משטא דחפיפתא, משיחה שדרכה לחופפה על גרב וחבורה, הא למדת שחפיפה בגוף הוא, ועוד תשובה אחרת, שהרי בפירוש יש לשמוע שאותה חפיפה אינה אלא בגוף, דאמרינן התם [ס"ז ע"ב] מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה, מר זוטרא שרי, ורב חיננא מסורא אסרי. אמר ליה רב אדא [בר אהבה] לרב חיננא מסורא לאו הכי הוה עובדא באינשי ביתיה דאבא מרי ריש גלותא דאינקוט ועייל רב נחמן בר יצחק לפיוסה, ואמרה ליה מאי אייתי השתא תיסגי איתי למחר ואמר לה עבדי חסרת טשטקי חסרת דודי חסרת, כלומר עבדי חסרת [להסיק האש, דודי חסרת לחמם בהם מים, טשטקי חסרת] לישב עליו בשעת רחיצה, שכן דרך אותה רחיצה שקורין שורפינ"דרא, ואילו לחפיפת הראש כולי האי מיבעיא, אלא וודאי לחפיפת הגוף קאמר שמע מינה.
